פסק-דין בתיק ה"פ 4052/05

1.                  בפני בקשת Wells Fargo Bank Minnesota National Association, תאגיד בנקאי, בתפקידו כנאמן של חשבון נאמנות (להלן- המבקשת) להכריז על פסק חוץ שניתן נגד אברהם צימרינג (להלן- המשיב) כאכיף בישראל, מכוח חוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 (להלן- החוק).

פסק החוץ שאכיפתו מתבקשת ניתן ביום 18.2.03 על ידי בית המשפט המחוזי בעיר פיטרסבורג שבמדינת וירג'יניה, ארצות הברית, בתיק מספר CL01-192. פסק החוץ חייב את המשיב לשלם למבקשת סך של 6,619,005.86 דולר ארצות הברית, בצירוף ריבית שנתית בשיעור של 13.2% מיום 23.9.03 ועד למועד התשלום בפועל (פסק החוץ צורף כנספח 2 לתצהיר התומך בבקשה (להלן- פסק החוץ).

רקע עובדתי

2.                  הרקע העובדתי שביסוד המחלוקת שבין הצדדים אינו שנוי ברובו במחלוקת. הסתייגויות המשיב באשר למקצת מן העובדות שלהלן יובאו, ככל שהדבר יידרש, להלן.

ביום 21.7.99 נטלה חברת Lee Hall הלוואה בסך 17,400,000 דולר ארצות הברית מחברת HSA/Wexford Bancgroup, L.L.C, לימים חברת U.B.S Paine Webber, Inc. (להלן- ההלוואה; ו- U.B.S , בהתאמה). ההלוואה הייתה מובטחת במספר משכנתאות שהוטלו על נכסים שהיו בבעלות Lee Hall. כמו כן, ניתנו ערבויות אישיות על ידי בעליה ומנהליה של Lee Hall, המשיב ומר רן ניצן (להלן- ניצן), אשר חתמו על כתב ערבות לגבי מלוא סכום ההלוואה. חברת Lee Hall כשלה בהחזר ההלוואה, והערבים לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי כתב הערבות.

ביום 28.6.01 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בווירג'יניה  (Circuit Court of the city of Petersburg, Virginia) את התביעה מושא פסק החוץ. התביעה הוגשה נגד המשיב וכן נגד Lee Hall, חברת Wee Talk וניצן (כתב התביעה צורף כנספח 1 בקלסר 20; ההפניות הן לקלסרים שצורפו לתצהיר העדות הראשית מטעם מצהיר המבקשת ג'ון דינן, להלן- דינן). המבקשת הגישה את התביעה מכוח היותה נאמן של חשבון נאמנות (הכולל אגד הלוואות מאוג"חות המובטחות במשכנתאות), המכונה MLMI (Merrill Lynch Mortgage Investors, Inc). המבקשת רכשה מ-U.B.S (הנושה) את זכויותיה מכוח ההלוואות, ובהן הזכות  לגבות, בין היתר, את ההלוואה. על אופיו וטיבו של ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בווירג'יניה בתביעת המבקשת את המשיב ארחיב, ככל שהדבר יידרש, להלן.

ביום 18.2.03 ניתן פסק החוץ נגד המשיב. בפסק החוץ, אשר נוסח בהסכמה על ידי באי כוח בעלי הדין וקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט (השופט James F. D`alton)נקבע, בתמצית, כי על המשיב לשאת בתשלום יתרת סכום ההלוואה, שלא הושבה, כמו גם בנזקים ובהוצאות שנגרמו למבקשת עקב כישלון החזר ההלוואה על ידי Lee Hall (ראה במיוחד פסקאות 1-3 ו-6 לפסק החוץ). בפסק החוץ צוין, כי בעקבות החלטת ביניים של בית המשפט מיום 16.9.02 אשר קבעה את אחריותו של המשיב להשיב את ההלוואה (החלטה אשר קיבלה את בקשת המבקשת למתן "פסק דין חלקי", בשל כך שהמשיב נמנע מלגלות מסמכים חיוניים בהליך), התמקד הדיון אך בכימות ה"נזקים" (Damages) שנגרמו למבקשת. עוד נאמר בפסק החוץ, כי בהחלטת הביניים הנ"ל נקבע, שהמשיב ביזה את בית המשפט, ולכן קבע בית המשפט במסגרת פסק הדין את סכום ההוצאות שעל המשיב לשאת בו בגין התנהגותו (פסקאות 4-5 לפסק החוץ). כמו כן נקבע, כי המשיב נמנע, שלא כדין, מלהעביר למבקשת כספים שהתקבלו כפירות מנכסים של Lee Hall, ובמקום זאת השתמש בכספים אלה לתועלתו האישית (פסקאות 7-8 לפסק החוץ). עוד נקבע בפסק החוץ, כי המשיב הטעה את הגוף המלווה במטרה לקבל את ההלוואה, בין היתר, באשר למעמדו ולתפקידו של ניצן ב-Lee Hall (פסקאות 9-10 לפסק החוץ). יצוין, כי בית המשפט דחה את בקשות המבקשת לקבל פיצויים עבור נזקים עתידיים להם טענה, החזר של הוצאות נלוות וכן פיצויים עונשיים (פסקאות 14, 16 לפסק החוץ).

לסיכום, בפסק החוץ נקבע, כי על המשיב לשלם למבקשת, מתוקף כתב הערבות עליו חתם, את יתרת חוב ההלוואה שנטלה Lee Hall, בסך של 6,218,920.95 דולר ארצות הברית. כמו כן, חויב המשיב בהוצאות המבקשת בסכום של 30,627.95 דולר ארצות הברית ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 369,456.96 דולר ארצות הברית. החיוב הכולל שהוטל על המשיב על פי פסק החוץ, מבלי לפגוע בחבותם של יתר הנתבעים בתובענה, היה סך של  6,619,005.86 דולר ארצות הברית, בצירוף ריבית שנתית בשיעור של 13.2% מיום 23.9.03 ועד לתשלום המלא בפועל.

3.                  ביום 19.5.03 הגיש המשיב לבית המשפט העליון בווירג'יניה בקשה לערער              (Petition to Appeal) על פסק החוץ ועל החלטות הביניים הכלולות בו (הבקשה לערער צורפה כנספח 8 לתצהיר פרופ' ג'ון וולק מטעם המבקשת, להלן- פרופ' וולק). ביום 27.8.03 התקיים דיון בעל פה בבקשת המשיב. ביום 3.10.03 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת המשיב, ולפיה: " Upon review of the record in this case and consideration of the argument submitted in the support of and in opposition to the granting of an appeal, the court is of the opinion there is no reversible error in the judgment complained of. Accordingly, the Court refuses the petition for appeal". היינו, על סמך עיון בתיק ובטענות הצדדים, לא מצא בית המשפט לערעורים טעות בפסק החוץ המצדיקה מתן רשות לערער (נספח 9 לתצהיר פרופ' וולק). נציין, כי המשיב טוען בעניין זה, שבקשתו לקבל רשות ערעור על פסק החוץ נדחתה שלא מטעמים לגופו של עניין, אלא אך בשל כך שלא צירף לבקשה לערער את המסמכים הנדרשים (פסקה 4.3 לתצהיר המשיב).

ביום 17.10.03 הגיש המשיב לבית המשפט העליון בווירג'יניה בקשה לעיון מחדש   (Petition for Rehearing) בהחלטה הנ"ל של בית המשפט העליון מיום 3.10.03, אשר דחתה, כאמור, את בקשתו לערער על פסק החוץ (הבקשה צורפה לנספח 6  לתצהיר פרופ' וולק). בבקשתו התייחס המשיב גם לממצאים שנקבעו בפסק החוץ, וכן טען טענות ביחס לחבותו, מדעיקרא, כערב להלוואה. ביום 7.11.03 דחה בית המשפט העליון בווירג'יניה את בקשתו של המשיב לעיון מחדש, ללא הנמקה עניינית (נספח 11 לתצהיר פרופ' וולק).

4.                  ביום 16.2.05 הגישה המבקשת את הבקשה לאכיפת פסק החוץ בישראל. המשיב הגיש את התנגדותו לבקשת המבקשת ביום 14.8.05.

5.                  יצוין כבר עתה, כי במקביל לניהול ההליך לאכיפת פסק החוץ בישראל, פתח המשיב במספר הליכים משפטיים בבתי משפט בארצות הברית, אשר מטרתם, בסופו של יום, להביא לביטול פסק החוץ. על מהותם וטיבם של הליכים אלה נעמוד, ככל שהדבר יידרש, בהמשך פסק הדין. נציין, כי הליכים אלה לא הביאו לביטולו או לשינויו של פסק החוץ.

טענות הצדדים

6.                  מפאת ריבוין ומורכבותן של טענות בעלי הדין, אביאן בפירוט הנדרש בהקשרן הרלוונטי במהלך פסק הדין. בשלב זה אציין רק את טענות בעלי הדין באופן כללי וכוללני.

המבקשת טוענת, כי פסק החוץ עומד בתנאי האכיפה הקבועים בחוק, ובכלל כך בתנאי סעיף 3 לחוק. כך נטען, כי פסק החוץ ניתן בבית משפט אשר היה מוסמך לתיתו לפי דיני מדינת וירג'יניה, ארצות הברית (סעיף 3(1) לחוק); פסק החוץ הוא סופי וחלוט, לאחר שהליכי הערעור שהגיש המשיב נדחו (סעיף 3(2) לחוק); פסק החוץ, אשר הטיל על המשיב חיוב כספי, ניתן לאכיפה על פי הדינים בישראל, הוא אינו סותר את תקנת הציבור וניתן לבצעו במדינת וירג'יניה, ארצות הברית (סעיפים 3(3) ו- 3(4) לחוק). בתשובה לטענות המשיב טוענת המבקשת, כי פסק החוץ ניתן בדרך כשרה, ובוודאי לא הושג במרמה (סעיף 6(א)(1) לחוק); למשיב הייתה הזדמנות, בה עשה שימוש, לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו בפני בית המשפט בווירג'יניה (סעיף 6(א)(2) לחוק), ואין בתוקף פסק דין באותו עניין העומד בניגוד לפסק החוץ (סעיף 6(א)(5) לחוק). עוד משיבה המבקשת, תחת הסתייגות, לטענות נוספות שהעלה המשיב נגד אכיפת פסק החוץ, ואשר לדידה של המבקשת אינן מן ההגנות "הלגיטמיות" אותן רשאי המשיב להעלות על פי החוק. המדובר, בין היתר, בטענות בדבר עצם חבותו של המשיב כערב להלוואה; טענות בדבר פירעון ההלוואה לאחר מועד מתן פסק החוץ (טענות מסוג "פרעתי"), ועוד.

יצוין, כי למבקשת טענות רבות בדבר אופן התנהלות המשיב במהלך ניהול ההליך לאכיפת פסק החוץ ובהליכים שקדמו לכך, ולסברתה המדובר במי שמנהל את ענייניו שלא ביושר, תוך ניסיונות בלתי נלאים לחמוק מתשלום חובותיו.

המשיב טוען, באופן כללי, כי פסק החוץ ניתן " ... תוך עיוות-דין זועק לשמים, בלא שניתן לי לטעון טענותי ולהביא ראיותי, ופגמים חמורים נוספים, ובין השאר הסתבר לי כי המבקש קיבל את מלא התמורה בגין ההלוואה כבר בחודש אוקטובר 2004 (הרבה לפני המועד בו הוגשה הבקשה לאכיפת פסק החוץ דנן) ובהתאם על פי כל דין, אין שום חוב למבקש, לא שלי ולא של החברה שנטלה את ההלוואה" (פסקה 1.4 לתצהיר העדות הראשית מטעם המשיב, ההדגשות במקור).

ביתר פירוט ניתן לסווג את טענותיו של המשיב למספר ראשים, כמפורט להלן:

הראש האחד, עניינו בטענות בדבר היעדר קיומה של חבות ראשונית של המשיב, בשל כך שאין לראותו כערב להלוואה שנטלה Lee Hall. בהקשר זה נטען, כי כחודש ימים לפני שנטלה Lee Hall את ההלוואה פירקו המשיב וניצן את שותפותם ב- Lee Hall, כך שבמועד נטילת ההלוואה המשיב כלל לא היה בעלים של Lee Hall (פסקה 3.2 לתצהיר המשיב); הבעלות ב-Lee Hall הייתה בידי שתי חברות: חברת ADI, הנמצאת בבעלות מלאה של אשת המשיב (סינדי צימרינג) וחברת ELITOT CORP, כך שלמעשה המשיב לא היה מבעלי Lee Hall; חתימתו של המשיב על כתב הערבות זויפה על ידי אדם בשם אמנון כהן, שותף לעסקי המשיב, והמשיב כלל לא חתם על כתב הערבות (פסקה 3.8, 3.17-3.23, 3.26 לתצהיר המשיב). במסגרת זו נטען גם, כי המשיב לא שהה בארצות הברית במועד החתימה, כביכול, על כתב הערבות (פסקה 3.9 לתצהיר המשיב); עוד מוסיף המשיב בעניין זה, כי חתימתו על מסמכי ההלוואה לא אומתה, כנדרש, באימות נוטריוני או אחר (פסקה 3.11 לתצהיר המשיב); כתובת המגורים של המשיב הרשומה במסמכי ההלוואה אינה נכונה (פסקה 3.10 לתצהיר המשיב); ממסמכים שיצאו תחת ידי הגוף המלווה עולה, שעל פי הקריטריונים של גוף זה לא עמד המשיב בתנאים הנדרשים על מנת לשמש כערב (פסקה 3.13 לתצהיר המשיב); פקידי הגוף המלווה הודו שהערב היחיד להלוואה הוא ניצן, ולא המשיב (פסקה 3.12 לתצהיר המשיב). בהקשר זה נטען, כי חובה של Lee Hall למבקשת הומחה על ידי Lee Hall לחברת Wee Talk, הנמצאת בבעלות בלעדית של ניצן (פסקה 3.6; 3.29 לתצהיר המשיב).

הראש השני, עניינו בטענות בדבר הליך כינוס נכסיה של Lee Hall על ידי המבקשת. נטען, כי המבקשת ניהלה את נכסי Lee Hall, אשר שימשו כבטוחה לפירעון ההלוואה מכוח משכנתא שרבצה עליהם, באופן כושל שהביא לירידה בערכם (פסקה 8 לתצהיר המשיב); המבקשת נהגה שלא ביושר בכך שמכרה לעצמה חלק מן הנכסים במחיר הנמוך משווים הריאלי (פסקה 8.6 לתצהיר המשיב); וכן כי המשיב כלל לא היה מודע להליך כינוס נכסי Lee Hall ולא נטל בו חלק (פסקה 8.8 לתצהיר המשיב).

הראש השלישי, עניינו בטענות בדבר אופן ניהול ההליך בבית המשפט בווירג'יניה,  אשר פגע בזכויות המשיב להליך הוגן. נטען, כי המשיב נדרש להגיש כתב הגנה תוך שלושה ימים בלבד, פרק זמן בלתי מספיק בעליל (פסקה 4.1.3 לתצהיר המשיב); בית המשפט בווירג'יניה סרב, שלא כדין, לאפשר למשיב לתקן את כתב הגנתו, חרף בקשה שהגיש בעניין זה (פסקה 4.1.4 לתצהיר המשיב); השופט שדן בתביעה מושא פסק החוץ, James F. D`alton, ידוע כשופט אנטישמי (פסקה 4.5  ו-5.4 לתצהיר המשיב); המשיב חויב, שלא כדין, בתשלום שכר טרחת עו"ד בסכום "אסטרונומי"; המשיב חויב בהמצאת מסמכים שלא היו ברשותו, ומשלא המציאם, הוצא נגדו, שלא כדין, צו "דרקוני" בדבר ביזיון בית המשפט (פסקה 4 לתצהיר המשיב). עוד נטען, כי פסק החוץ ניתן למעשה כתוצאה מאי גילוי המסמכים, כאמור לעיל, ונוסח על ידי באי כוח בעלי הדין.